היום הלכתי לטיפת חלב כשאני מחזיקה את שחר על הידיים והוא בוכה בלי הפסקה,
רציתי רק שאלה על הטבור אבל פתאום התחלתי לבכות לה שאני לא יודעת מה הוא רוצה.
היא הרגיע אותי ולקחה לי אותו, הסתכלה עליו קצת והבינה מיד מה מציק לו,
כואבת לו הבטן היא אמרה,
גם תוך מעט מאוד זמן היא הצליחה להרגיע אותו ושמה לי בעגלה.
הוא שכב שם בשקט, נרדם, כאילו קסם.
ואני יצאתי משם נושמת לרווחה,
עכשיו אפשר להמשיך לטייל בשקט
עד שיתעורר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה