איפה הימים ההם?

איפה הימים שאפשר היה לפתוח

ברז מים בזמן שאתה מצחצח שיניים?

לתת להם לזרום ללא דאגה, כשהם מלווים

אותך בעת הצחצוח כזימרה.

איפה הימים שהרצון לקנות דירה

היה מציאותי ותמים.

כי במציאות, הרצון הכי לגיטימי הוא שיהיה לך קורת גג

ומקום לשים ת'ראש כשאתה חוזר עייף מהעבודה.

איפה הימים שהילדים היו חוזרים הביתה

מבית הספר והייתה שם אמא שמקבלת

את פניהם באהבה וגם דואגת

להם לארוחה חמה.

איפה הימים שהיית יכול לנהל שיחה עם אנשים שאתה אוהב

בלי ששום מסך יסיח את דעתך,

ימשוך את תשומת ליבך וישאב לך את ההכרה.

איפה הימים שיכולת להעלם ליום שלם בלי שידעו

איפה אתה בכל רגע ורגע,

שאת כל החידושים והעדכונים היית שומר לפנים אל פנים.

איפה הימים שהייתה תמימות באוויר,

שהכול היה פשוט, אמיתי וטהור

בלי שום פוזה, בלי ציניות ובלי התייפיפות.

אז היום כשאני מצחצחת שיניים

אני כל כך רוצה שיהיה לי ליווי

אך בכל זאת סוגרת את המים.

היום הרצון הלגיטימי לקנות דירה

הפך לחלום.

היום יש שיווין וגם צריך איכשהו לשרוד

אז אמא יוצאת לעבוד.

היום אחרי יום מעייף אני נותנת למסכים לעשות

את העבודה ונשאבת אליהם כזומבי.

היום אני מעדכנת בכל דקה ודקה,

איפה, לאן, מה קניתי... וגם שולחת תמונה.

והתמימות? התמימות נעלמה,

זה כבר לא כל כך פשוט.

אני חייבת להתעטף במסכות, 

ציניות הפכה להיות חלק ממני.