הרבה תכניות היו לי

הרבה תכניות היו לי 
אבל במקום זה אני יושבת ומנדנדת את העגלה, 
בהתחלה עם הידים, בהמשך עם הרגלים, מנסה 
להפעיל כמה שפחות מאמץ.
בזמן הזה אני מסתכל על הצעצועים המפוזרים 
בבית וכבר רואה בדימיון איך אני אוספת אותם 
לחדר המשחקים.
מסתכלת על הרצפה המטונפת ובא לי כבר להעביר 
את הסמרטוט.
אוף כמה שאני רעבה אבל יודעת שלזה אני לא אגיע, 
סתם ביזבוז זמן. אחרי שירדם ואחרי כל הסידורים 
אני ישר נכנסת למיטה להשלים קצת שעות שינה.
מציצה לרגע לראות אם נרדם, עדיין לא.

אני רוצה

אני רוצה
אני רוצה לצאת לעבוד, לפתח את הקריירה שלי, 

להתפתח, לפגוש אנשים, רוצה לאסוף את הילדים 

מוקדם, להיות נוחכת, לשחק איתם, לאהוב ולצחוק, 

להכין להם אוכל מזין. רוצה לנקות את הבית, להחליף 

סדינים, לסדר, לארגן, שיהיה נקי, מסודר ונעים אך 

לאפשר להם לפזר צעצועים, להכין ריבה, להכין עוגה, 

להכין גבינה, לגדל עשבי תיבול, להכין מטעמים מעשי ידי, 

רוצה לעשות ספורט, לחטב את הגוף, לעשות יוגה, לרקוד, 

קפוארה, מדיטציה, ללמוד, לקרוא ספר טוב, 

לעקוב אחרי סידרה או שתיים, לעשות גם כמה עבודות מהבית, 

לצאת עם חברות, עם הבן זוג, סתם לשבת על הספה לבהות 

ולישון בשעה סבירה כדי שיהיו לי מספיק שעות שינה.

חזה בסגנון חמישה בלונים

אמא נכנסה להריון!

והחזה היפה התנפח, התנפח...

אמא ילדה, 

אמא הניקה

וכשהפסיקה...

בום טראח, כמה חבל,

החזה התפוצץ, החזה נפל.

אנא אמא אל תצטערי,

כך קרה גם למירב ולשרון,

זה סופו של כל בלון,

ולשם כך נועד הסיליקון.

אחרי לילה ללא שינה

בוקר מוקדם, אני ישנה,

שומעת קולות:

אמא... אמא... אמא... איייימא...

מתעוררת 

תומר: כשאני עושה ככה עם הגלגל זה מעיר אותך? 

אני: לא

שוב...
אמא...אמא... אמא...

אני: מתעוררת, מה?

כשאני עושה ככה עם האופנוע זה מעיר אותך?

אני: לא!!... כשאתה קורא לי זה מעיר אותי!

הורמונים אחרי לידה

היום הלכתי לטיפת חלב כשאני מחזיקה את שחר על הידיים והוא בוכה בלי הפסקה,

רציתי רק שאלה על הטבור אבל פתאום התחלתי לבכות לה שאני לא יודעת מה הוא רוצה. 

היא הרגיע אותי ולקחה לי אותו, הסתכלה עליו קצת והבינה מיד מה מציק לו,

כואבת לו הבטן היא אמרה,

גם תוך מעט מאוד זמן היא הצליחה להרגיע אותו ושמה לי בעגלה.

הוא שכב שם בשקט, נרדם, כאילו קסם. 

ואני יצאתי משם נושמת לרווחה, 

עכשיו אפשר להמשיך לטייל בשקט 

עד שיתעורר.

טיפול מסור

אנחנו עושות להם עיסויים בזמן שאנחנו סובלות מהכאבים.

אנחנו מנסות להרדים אותם בזמן שאנחנו העייפות.

מקלחות אותם וכמה אנחנו זקוקות למקלחת הזאת.

מאכילות ונזכרות שלא הכנסו כלום לפה כבר כמה שעות.

נותנות להם לשתות ומסתכלות על הכוס מים שמזגנו ונשכחה על השולחן 

מעניקות להם אהבה וכל כך זקוקות לה. 

הלילות הקשים

5 לפנות בוקר, 

אני מסתובבת איתו בסלון,

מנסה להוציא לו גרעפס,

אני יכולה להשתגע מזה שהוא

מושך לי את השיער,

פעם הוא אפילו קרע לי שרשרת,

ממשיכה להתהלך כשהוא בידיי למרות העייפות שמשתלטת עלי,

יודעת שאם לא אוציא אותו עכשיו זה

יתנקם בי אחר כך, בשנתי המתוקה,

מתי הוא כבר יצא ולמה הוא

לא יכול לצאת בשכיבה?

גרעפסלה גרעפסלה צא החוצה,

אמא לא תתן לך עוגה... כמו לחילזון,

היא פשוט נורא רוצה לישון.