אני מתחילה להכיר אותו יותר,
יודעת כבר באיזה תנוחה הוא נרגע,
הערפל שאפף אותי מתחיל להתבהר
אבל לפעמים הוא שוב חוזר...
בוכה,
אני מחזיקה בתנוחה הנכונה
משיקעה מאמץ ומרגיעה
עושה קולות של רחם
טפיחות קצובות על שכם
אט אט הוא נרגע,
וכשעיניו נעצמות אין כמוני מאושרת,
עושה עוד מאמץ, לא ממהרת,
ורק שחושבת שהגיע הזמן,
מניחה אותו בזהירות בזהירות בעגלה
ואז... כמו בסרט אימה,
הוא פותח עיניים ומסתכל עלי
ולוקח לא יותר מכמה שניות
שהוא שוב מתחיל לבכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה