בקבוק המים

היום, לפני שיצאתי אל איסוף הגנים,

מילאתי בקבוק מים צוננים,

כי רציתי לשתות אחרי החום שבחוץ, 

כי לשתות זה חשוב, זה בריא, זה נחוץ.

אל הדרך יצאתי, הבקבוק בתיקי

בסבלנות ובשקט מחכה הוא רק לי,

צועדת מהר ובזמן מגיעה,   

משלימה פערים של תשומת אהבה,

עונה וקונה על כל בקשה, מספקת כל צורך, 

כל צליל יללה, 

דעתי כבר מוסחת את הבקבוק כבר שוכחת 

צונן הוא וקר שוכב בתיקי,

עצוב ועזוב מחכה הוא רק לי. 

הולכת אני ממשיכה בדרכי, משוחחת, קונה, מקנחת, עונה, נותנת מוצץ, בקבוק, נשיקה,

משתיקה יללה, מסבירה ומחבקת, מקשיבה, מספרת, מחייכת, צוחקת.

ורציתי לשתות באמת שרציתי 

הרי לא סתם את הבקבוק מילאתי

אך אני בשבילם, אין לי זמן בשבילי

אולי אזכר בי כשאהיה לבדי. 

*סיפור אמיתי ועצוב, 
חום בחוץ ואני צמאה, מגיעה הביתה מהעבודה לארגן כמה דברים לפני האיסוף מהגנים, ממלאת לי בקבוק מים לדרך ויוצאת במהרה. 
לאחר האיסוף, יוצאים לטיול ואני שוכחת ממנו, שוכחת מעצמי ומתרכזת רק בהם.
מתכוונים לחזור הביתה, לפני שנכנסים לרכב  נזכרת בבקבוק, נזכרת כמה שאני צמאה, מוציאה אותו מהתיק ואופס, הוא נופל לי מתחת למכונית, ניסיתי להגיע אליו בכל כוחי אך לשווא,

ויתרתי :(